בעולם המחקר יש כלל ברזל: מסקנה טובה מתבססת על מדגם גדול ומגוון. חוקרים שרוצים לדעת אם תרופה עובדת לא מסתפקים ב-10 נבדקים — הם צריכים מאות, עם גיל, מין, רקע אתני וסוציו-אקונומי שונים. רק ככה הממצא אמין.
אבל רוב האנשים מקבלים את ההחלטות הגדולות בחיים — קריירה, מערכות יחסים, זהות…
ולמה? כי לא ידעו שיש להם ברירה.
הבועה שגדלתם בתוכה
מגיל 3 ועד סוף התיכון — כמעט 15 שנה — אתם מוקפים באותה קבוצת אנשים. אותה שכונה, אותו מוסד חינוכי, אותה תרבות, אותם ערכים. המוח שלכם לומד: "כך נראים חיים נורמליים".
"אני חייב ללכת לאוניברסיטה."
"אני חייב להיות במערכת יחסים עכשיו."
"אסור לי לדבר על זה."
הבעיה היא לא שהסביבה שלכם רעה. הבעיה היא שהיא אחידה מדי. וכשהמדגם אחיד — המסקנות שגויות, גם אם הן מרגישות ודאיות לחלוטין.
שני תנאים להחלטה אמינה
שלוש דרכים להרחיב את המדגם שלכם
1.שנת גיישר
2. טיול
זה מרחיב את גבולות האפשרי בעיניכם.
3. קריאה
שלושת הדרכים האלה לא מותרות — הן השקעה הכרחית לפני שמקבלים החלטות גדולות. כי ההחלטות שתקבלו היום יעצבו את 10 השנים הבאות.
השאלה שכדאי לשאול את עצמכם
לפני כל החלטה גדולה — קריירה, לימודים, מערכת יחסים, עצרו ושאלו: על בסיס כמה אנשים שונים ממני הסקתי את המסקנה הזו? אם התשובה היא "בעיקר אנשים מהסביבה הקרובה שלי" המדגם שלכם קטן מדי.
אין בזה שום דבר מביש. כולנו מתחילים עם מדגם קטן. ההבדל הוא בין מי שמבין את זה ומרחיב — ובין מי שמגלה את זה 10 שנים מאוחר יותר…
אל תמהרו לסגור תיק. קחו עוד נתונים. פגשו עוד אנשים. קראו עוד ספרים. ורק אז — קבלו את ההחלטה.
